המילה "סינוסיטיס"- למרות שהיא נשמעת כמו איזו קללה ל"ע, בשפה זרה, או נקשרת לענייני סינוסים וקוסינוסים במתמטיקה- משמעותה בעברית אינה אלא דלקת[1] בסינוסים, שהם חללים הנמצאים בעצמות הקדמיות של הגולגולת.
מהם הסינוסים?
מטרתם של החללים הללו אינה ברורה לחלוטין, אך מה שאנו יודעים הוא שהם מגדילים את שטח הפנים של הגולגולת ומכיוון שאין בהם מסה, הם מקטינים את משקלה. בנוסף, הם מהווים תיבת תהודה לקול שלנו ובחסימתם אנו נשמעים "מצודדים".
ישנם ארבעה סינוסים שלרוב מורגשים בסינוסיטיס (בד"כ אחד או שניים מהם), והם נמצאים באזור המצח, בצידי ומאחורי האף.
בכל אחד מן החללים הללו נמצאת רקמה רירית עדינה, המפרישה ריר שמתנקז לאף ומסייעת כנגד מחוללי מחלה חיצוניים (חיידקים או וירוסים[2]). במצב נורמאלי הפרשות אלה מתנקזות אל חלל האף ומשם אל הלוע, מבלי שאנו שמים לב לפעולה זאת.
מה קורה בזמן מחלה
סינוסיטיס מתפתח לרוב בזמן צינון[3]; הריריות מנסות להילחם בגורם החיצוני (לרוב וירוס) שפלש לגוף והן מתעבות ומפרישות נוזלים רבים. כאשר הסינוס מתמלא בנוזלים אלו (שאת חלקם אנו רואים מופרשים מהאף ומכנים בשם נזלת), קורה שהפתחים לסינוסים נסתמים וכתוצאה מכך הריר שמופרש נשאר בסינוסים ולא יכול לצאת. במקרה כזה, גם לאחר שהצינון חלף ואנו מרגישים שוב טוב, עדיין ישנו "פקק" שגורם לנוזלים לעמוד ולהיווצרות של "ביצה": מים עומדים, מקום נוח לחיידקים להתיישב. תגובת הגוף לחיידקים לא מאחרת לבוא ונוצרת דלקת שמשמעותה מאבק של הגוף בפולשים, העלאת החום המקומי ולעיתים חום הגוף כולו.
פעמים רבות הסינוסיטיס מתחיל בכאב במצח או בצידי האף ואיתו מצטרפת נזלת סמיכה לבנה (כשהסינוסים מעט נפתחים) שעם הזמן הופכת לצהובה-ירוקה ואף אדומה דבר שמעיד על הדלקת.
כיצד נטפל
הטיפול הקונבנציונאלי הוא: במקרים הקלים מתן תרופת "אוטריוין", המסייעת בהרחבת מעברי האף, ובמקרים קשים יותר מתן אנטיביוטיקה שמתמודדת עם הזיהום החיידקי. פעמים רבות התרופות מסייעות, אך במקרים רבים הן אינן מסייעות. גם במקרים בהם האנטיביוטיקה מסייעת ונלחמת בחיידקים, היא לא תמיד מצליחה להשפיע לטווח ארוך (במיוחד לא כשהחורף עדיין בעיצומו ואנו עלולים לחטוף שוב צינון). זאת משום שהאנטיביוטיקה כמוה כרופא שנשלח למשימת טיפול בחולה מדמם בלב ג'ונגל עם ביצות וסבך. הרופא , מוצלח ככל שיהיה, לא יצליח להגיע אל החולה ללא צוות חילוץ. פעמים רבות הרופא "נתקע" יחד עם החולה, ובעצם הזיהום נעלם, אך הביצה עדיין קיימת, ולאחר כמה שבועות הזיהום ואיתו הכאב חוזרים.
אז מה עושים? מעסים.
העיסוי מאפשר את היפתחות הסינוסים וכך הנוזלים ה"מודלקים" יכולים לצאת. (בקליניקה הטיפולית אני כמטפל מעסה את הנקודות, וגם מדקר באמצעות מחטים את הנקודות הכואבות). העיסוי מעורר תנועה במקום והנוזלים יכולים לצאת בלי להזדקק בתרופה נוספת (לרוב).
לרוב הנקודות הכואבות הן אלו המופיעות בתצלום:
– אחת על הגבה מעל הקנטוס הפנימי של העין (החלק הוורוד שצמוד לאף), השניה באמצע הגבה מעל האישון והשלישית בצידי הנחיר על קו הנוצר בזמן חיוך.
מהלך העיסוי:
ניקח שמן כלשהו (זית, תינוקות ואף ואזלין[4]) ונעסה את האזורים הכואבים:
א. את הגבות מהצד הפנימי כלפי חוץ.
ב. נמשיך בעיסוי גם באזור האף מכיוון הנחיריים והצידה.
ג. נקודה הנמצאת בין הבוהן לאצבע (אין לעסותה בהריון).
אופציה נוספת: נשעין את המרפקים על השולחן, ונניח את ראשנו על האגודלים כאשר האגודלים נמצאים בנקודות הכואבות. נלחץ כך על האזורים הכואבים בין 60 ל-90 לחיצות (כ-2 דקות).
לאחר הלחיצות והעיסוי נרגיש את המקומות כואבים יותר, אך תוך כמה דקות נחוש בשחרור. כדאי לבצע זאת לפחות פעמיים ביום עד שהסינוס משתחרר (בד"כ תוך יום עד שלושה ימים. אם השיפור אינו מתרחש תוך יומיים-שלושה, מדובר כנראה במקרה כרוני וקשה יותר, ומומלץ לפנות לטיפול.
[1] הסיומת "אִיטיס" משמעותה "דלקת". כמו: פריקרדיטיס =דלקת בפריקרד (מעטפת-הלב); הפטיטיס =דלקת בכבד, אובאיטיס =דלקת בעין.
[2] הסינים מתייחסים לכל בשם "רוח".
[3] אף שהוא עלול להיווצר גם מפוליפים (רירית שהתנפחה) ואף מגידול ,לא עלינו.
[4] ניתן לשדרג זאת עם שמן שנשרה עם שום ו/או רוזמרין, שיש לו אפקט מחמם יותר.
